הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלִּי עִם הָעִצּוּב הָאֱנוֹשִׁי
משנת 2011 אני ב"ניסוי" של לחיות את עצמי :-)
עבורי, המפגש עם העיצוב האנושי שלי היה קפיצה אל הלא-נודע. אל הרִיק. עברתי חֲנִיכָה. זעזוע. התעוררות.
היה קיים בי הַ"לִפְנֵי", ונוצר הַ"אַחֲרֵי".
כל מה שעברתי לפני הכניסה לניסוי של "לחיות את העיצוב שלי", לא יכול היה לכוונן אותי, ליישר אותי עם מי שאני באמת, כפי שעשו 'הוראות ההפעלה' האלה...
המפגש הראשון שלי עם הידע הזה היה בשיחת טלפון שנאמרו לי בה מספר דברים כלליים על מהות הטיפוס שאני - 'הפרוג'קטור' - וכל ישותי הדהדה עם המילים האלה. המיינד שלי הדהד אף הוא!
המיינד הזה, סוף סוף, קיבל כמה תשובות והסברים אשר עָשׂוּ שֵׂכֶל.
מספר חודשים לפני שהעיצוב האנושי מצא אותי, גופי פשוט הפסיק להניע לפעולה, ללכת אחרי המחשבות היוזמות של המיינד. המיינד כמובן השתגע מזה, אבל הגוף סרב לזוז בעקבותיו, והפה לא נפתח ליזום אף הוא. חוויתי תשישות מנטלית, פיזית ורגשית, הייתי מבולבלת ואבודה.
חיי נראו ממש יפה מבחוץ באותם ימים, אך לא באמת עבדו עבורי. הייתי עייפה, ריקה ועצובה. והנה, לפתע, אני מאזינה להרצאה שנשלחה אלי (מיד לאחר אותה שיחת מבוא קצרה), ואני שומעת שם תיאור מדויק של חיי, של מערכות היחסים שלי, של האופן בו אני מתנהלת.... וואו. אפילו הטעם המריר שהיה בפי תואר שם! לא יכול להיות, חשבתי לעצמי, 'הזר המֵת' הזה, המדבר באוזני, מכיר אותי כל כך טוב...
הלכתי ברחבי העיר בון שבגרמניה (שם שהיתי), חמושה באוזניות, והאזנתי שוב ושוב להרצאה הזאת, בוכה וצוחקת חליפות, והאמת, באופן מסתורי, חשתי הקלה עצומה.
אחרי שנים ארוכות של מסע רוחני מעמיק ובלתי מתפשר, חניכה והנחייה של עצמי ושל אנשים במסעם פנימה, לפתע, ברגע אחד, שמעתי את ה"קליק" הזה, שסידר דברים שחרקו, והביאם למקומם. החתיכה החסרה של הפאזל נמצאה.
המילים הראשונות האלה כבר הרגיעו אותי, נתנו לי אישור לתחושות שחוויתי כל חיי, והראו לי שיש מוצא מן המרירות, הכאב ותחושת חוסר הנוחות שליוו אותי משחר ילדותי.
לעולם, לעולם לא מאוחר מידי.
ואז...
שקעתי לניסוי ברדיקליות האופיינית לי. אימצתי לליבי את הוראות ההפעלה הייחודיות שלי והלכתי עד הסוף.
ידעתי שאני צריכה למות כדי לחיות, כדי להיוולד מחדש. נכנעתי, כמו תמיד, לטרנספורמציה הזו, לשינוי הבלתי נמנע והמבורך הזה.
הייתי מוכנה ובשלה לזרוק את כל מה שידעתי כדי להתנקות מכל מה שאינו שייך לי, שניהל אותי, וגרם לי לסטות ממי שאני.
התחלתי לישון לבד, כאשר שדה האנרגיה שלי מרוחק מאחרים.
השינה לבד מאפשרת התנקות וריענון של שדה האנרגיה ואפשרות לחזור לתדר העצמי שלי בזמן שאני לא בהכרה. שינה נכונה תורמת באופן משמעותי לשחרור המטענים המיותרים שאנו נושאים, להחזרת הכוחות שלנו, וכן לניקוי ואיזון מערכות היחסים בחיינו.
נכנעתי להַמְתָּנָה.
כן, זה אפשרי. ויותר מכך, זה אפילו מענג :-)
לא מיד בהתחלה כמובן, אבל התאהבתי, בסבלנות.
ראיתי את המיינד שלי רוצה, ממציא, מתכנן, מלא רעיונות, יודע, מבין... ובינתיים החיים מתרחשים בדרכם, ומה שנכון לי מגיע לסף דלתי בדיוק ברגע הנכון, ואף לא שניה אחת לפני כן.
יום יום הולך איתי המשפט שנתנה לי מורתי מריאן וויניגר: "היקום יודע היכן את גרה". אכן, הוא יודע!
הניסוי הוא אודות "אי-עשייה".
כניעה לעיצוב שלי, המתנה, הליכה בעקבות מה שנכון לי - בהתאם ל'הוראות ההפעלה שלי", כיבוד תהליך קבלת ההחלטות שלי, ופליאה כאשר הנתיב בו אני הולכת מתגלה ונִפְרַשׂ מתחת לכפות רגליי הצועדות...
קסמים מתרחשים, אתגרים מופיעים, קשיים עולים ונמסים... לעיתים אני עוזרת להם, מרככת אותם בעזרת הכלים הנפלאים שיש באמתחתי.
וכך, האני האמיתי שלי הולך ומתחזק מיום ליום, מתגלה, נוכח ותורם את תרומתו לעולם, ואני חשה יותר ויותר נוח ונעים בתוך עורי :-)
הידע הזה הינו מתנה אדירה עבורי. הוא מחבר את כל הקצוות שהתנופפו ברוח "אי ההבנה". אני מאושרת ונפעמת לראות את התוצאות של הכלי העצום הזה בחיי הסובבים אותי... ואני כאן, חוגגת את העיצוב שלי, שכולו אודות ללמוד וללמד אהבה עצמית. מדהים!
אפשר לקבל מתנות יפות גם מ"חצי הריון",
יחד עם זאת,
טרנספורמציה אֲמִיתִית מתרחשת כאשר נכנעים והולכים 'עד הסוף' עם העיצוב. וכן, התהליך הזה דורש תמיכה והכוונה.
המסע הינו בלתי צפוי, מרתק, מעורר ומעצים. וכן, גם מאתגר. ברור, אחרת יהיה משעמם ;-)