הידע של העיצוב האנושי הוא סינתזה חדשה של מדע ואיזוטריה.
העיצוב האנושי אינו אף אחד מהמרכיבים שלו, אלא ידע חדש המבוסס על פנים מסוימות מתוך המדע והאיזוטריה ומחבר בינהם.
החלק המדעי משלב פיזיקה קוואנטית, ביוכימיה וגנטיקה, והחלק האיזוטרי נוגע בידע עתיק כמו האי-צ'ינג הסיני, הקבלה, מערכת הצ'אקרות ההינדית והאסטרולוגיה, אך מראה מכניקה חדשנית לחלוטין של המבנה שלנו כבני אדם עכשוויים.
המין האנושי למעשה עבר מוטציה משמעותית ביותר בשנת 1781, בו הפכנו מבעלי 7 מרכזי אנרגיה (7 הצ'אקרות) לישויות בעלות תשעה מרכזי אנרגיה. זוהי מוטציה ששינתה לחלוטין את כל מה שאנחנו, אך המיינד שלנו עדיין מתנהל כמי שהיינו לפני - וזו הסיבה שהעולם נראה ומרגיש כפי שהוא היום.
ההבדל המהותי הוא שבעבר המיינד היה הסמכות שלנו לקבלת החלטות, ואילו כיום יש בעיצוב שלנו סמכות פנימית מיוחדת לכל אדם היודעת מה נכון עבורו ומאפשרת לו לקבל החלטות שאינן מנטליות. כל היופי הוא לתת לגוף לנהל את ההצגה ורק להתבונן...
מפת הגוף במערכת העיצוב האנושית נוצרת משני חישובים. זהו אחד המאפיינים פורצי הדרך המיוחדים כל כך לידע הזה. החישוב הראשון שלנו הוא רגע הלידה, והחישוב השני הוא כשלושה חודשים אחורה, 88 מעלות אחורה בתנועת השמש. למעשה נוצרות שתי מפות שונות, האחת של העיצוב שלנו – האדום במפה, והאחרת של האישיות שלנו – השחור במפה.
העיצוב שלנו הוא התכנון הגנטי שלנו. הוא בעצם מי שנולדנו להיות, והוא אינו מודע לחלוטין. אין לנו גישה אליו ולעתים אף נופתע כשנשמע אודותיו... אחרים לעומת זאת, יראו בנו את התכונות והמאפיינים האלה.
האישיות היא "מי שאנחנו חושבים שאנחנו" – החלק שאנו מכירים בנו.
העיצוב והאישיות שונים זה מזה, ומה שמחזיק את שניהם ביחד הוא "הנהג". מגנט חד קוטבי הנמצא באזור עצם החזה, אשר כופה על "נישואין לא רצויים" אלה להתקיים בתוכנו.
האישיות מגיעה לגוף הזה, שלא הייתה שותפה לתיכנונו. הגוף הוא מכונת פלא משוכללת היודעת בדיוק איך לתפקד, מה לעשות ואיך לנוע במרחב. לאישיות אין שליטה על החיים כלל, רק אשליית שליטה. האישיות חושבת שהיא יכולה ליצור לעצמה מציאות, לשנות מה שהיא לא אוהבת וכדומה.
במפה יש מקומות מוגדרים – הצבועים בצבעים שונים, ומקומות שנשארו לבנים.
הצבע הוא ההגדרה שלנו, הלבן הוא הפתיחות שלנו. ההגדרה היא האנרגיה שלנו העומדת לרשותנו, מי שאנחנו. הפתיחות היא כל המקומות שאין לנו גישה קבועה לאנרגיה שלהם, ודרכם המיינד מתנה אותנו להיות משהו שאנחנו לא.
הדילמה היא, שמבחינה גנטית, אנו נמשכים תמיד למה שאין לנו, ולכן המיינד מתנה אותנו להאמין שזה "חסר" לנו. אנו תמיד רוצים להיות מי שאנחנו לא, ונמשכים לאנשים שהם הפוכים מאיתנו. בשני המקרים המשיכה היא "קטלנית": בהתחלה היא מרתקת, ואחר כך הרסנית.
שיטות ה"שיפור העצמי" ו"יצירת המציאות" אומרות לנו שאם נלמד עוד טכניקה ועוד שיטה ונלך לעוד קורס, אז נשנה את מה שאנו לא אוהבים בעצמנו, ונסגל לעצמנו תכונות או ערכים או יכולות שראינו אצל זה או אחר ואנו רוצים גם.
מדוע זו אשליה?
כיוון שאנו יכולים להיות במיטבנו רק אם נלמד מי אנחנו, עם מה באנו לכאן ומהם האיכויות המיוחדות שלנו! כל נסיון להיות דבר אחר יעלה לנו ביוקר, גם אם לא נראה את זה מיידית. הנסיונות האלה גוררים איתם תסכול רב, מרירות, אכזבה, כעס, בזבוז אנרגיה וכאב רגשי ופיזי.
העיצוב האנושי מחזיר אותנו לעצמנו, מראה לנו בדיוק מה אנחנו ומה אנחנו לא, שזה אפילו יותר חשוב.
מדוע? כי כאשר אנו מתחילים לחיות נכון לפי מי שאנחנו (אסטרטגיה וסמכות פנימית), החוזקות שלנו מבצבצות ללא כל מאמץ, אין לנו צורך "לדעת אותן", הן יודעות את עצמן ומופיעות. יחד עם זאת, השחרור מההתניות, תהליך הלוקח לפחות 7 שנים, מנקה אותנו אט אט מהצורך להיות מישהו אחר ולסבול מכך.
כדי לחיות נכון אין צורך להבין לעומק את המפה או את הידע של העיצוב האנושי. היכרות ראשונית של העיצוב שלנו עם אדם מקצועי וקבלת "הוראות הפעלה מתאימות", יחד עם ליווי מתאים לכניסה ל"ניסוי" הם כל שאדם צריך כדי להתעורר אל תוך עצמו.
כאשר אדם מתחבר לעיצוב האנושי שלו, המתנות שיש לו לתת ומטרתו הנעלה על הכדור מגלים את עצמם באופן טבעי.
ת ע נ ו ג !
שני דברים המשמעותיים ביותר שאנו מקבלים בתחילת דרכנו הם הטיפוס שאנחנו והאסטרטגיה המתאימה לו, והסמכות הפנימית שלנו - הקול הפנימי המיוחד שלנו המהווה סמכות בלעדית עבורנו לקבלת החלטות בחיים.