אני מציירת לי מציאות

אֲנִי מְצַיֶּרֶת לִי מְצִיאוּת

צִבְעוֹנִית

מְעַנְיֶנֶת

מְרַגֶּשֶׁת.

אֲנִי מְצַיֶּרֶת לִי מְצִיאוּת

שֶׁבְּתוֹכָהּ אֶפְשָׁר לִטְבֹּל

בְּאָבָק שֶׁל קְסָמִים וּמֻפְלָאוּת

אֶת קְצֵה הַמִּכְחוֹל.

לְעִתִּים אֲנִי שׁוֹכַחַת

שֶׁצִּיַּרְתִּי מְצִיאוּת כָּזֹאת קְסוּמָה

וְנוֹפֶלֶת לְסִפּוּר אַחֵר,

וָאוּ אֵיזוֹ מְהוּמָה!

פַּחַד,

כְּאֵב

חֹסֶר אֵמוּן

יֵאוּשׁ...

אֵיזוֹ בֶּהָלָה.

מַהֵר חוֹזֶרֶת לַצִּיּוּר שֶׁלִּי,

וְלַנְּשִׁימָה.

לְעִתִּים אוֹמְרִים לִי שֶׁהַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי

לֹא בֶּאֱמֶת קַיֶּמֶת.

הָאָמְנָם?

הַאִם לָכֶם, בְּסֵתֶר לִבְּכֶם,

יֵשׁ כָּזוֹ מְצִיאוּת גַּם?

כָּזוֹ שֶׁהַיֹּפִי, הַחִיּוּכִים וְהַטּוּב

בָּהּ שׁוֹרִים,

אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי וַחֲבֵרוּת אֲמִתִּית

מְאַפְיְנוֹת אֶת מַעַרְכוֹת הַיְּחָסִים.

יֵצֶר הָאָדָם מַמָּשׁ טוֹב

לֹא רַק בִּנְעוּרָיו

וְהַטֶּבַע נָקִי וּמֻשְׁלָם וּבָהִיר,

לְלֹא רְבָב.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאִם תְּחַפְּשׂוּ הֵיטֵב

תִּמְצְאוּ אוֹתָהּ.

עָמֹק בְּתוֹךְ הַלֵּב,

מֵאֲחוֹרֵי כֹּה הַרְבֵּה חוֹמוֹת וְסִפּוּרִים

תּוֹכְנוֹת, הַתְנָיוֹת וּמִילְיוֹן תֵּרוּצִים.

חֲבוּיָה

מִסְתַּתֶּרֶת

הַרְבֵּה זְמַן לֹא רָאֲתָה אוֹר יוֹם...

אוּלַי הִגִּיעַ זְמַן

דַּוְקָא עַכְשָׁו

לָתֵת לָהּ מָקוֹם?

2.4.2024