אַהֲבַת-הָעַצְמִי

אַהֲבת-הָעַצְמִי.

עוד פעם הדבר הזה.

אַהֲבַת-הָעַצְמִי היא בעצם אהבה וקבלה ללא תנאי את מי שאני, בכל רגע נתון. אין אנו מדברים על לעוף על הזהות שלי. אלא לאהוב ולקבל ללא תנאי את המופע של מה שעולה ונמצא כרגע, כ"אני". בלי שיפוט, פרשנות ו/או השוואות. פשוט אֶז אִיז.

אנו מתחילים את החיים בהתמודדות עם הסביבה המגדלת שלנו: הורים ובני משפחה קרובים או כל מי שגדלנו לידו. אנו מותנים ומושפעים, מסתגלים ולומדים לתמרן, הכל כדי לשרוד בתוך המציאות שלנו. ואז, כשמתחילים להתבגר, אנו לוקחים עמנו את הטקטיקות שפיתחנו וממשיכים ללכת איתן בחיים הבוגרים שלנו.

ושם מתחילות הבעיות. הנשמה שלנו לוחצת מבפנים לכיוון האותנטיות, והזהות עסוקה בלשרוד. זה מאבק הכי לא פשוט וכל אחד חווה אותו טיפה אחרת אך בגדול רוב הסימפטומים דומים: ריצוי, הימנעות, היעדר גבולות, חומות בלתי חדירות, ועוד כהנה וכהנה מופעים שיוצרים אצלנו חוויית חיים דחוסה, ללא מרחב, מצומצמת.

מערכות היחסים שלנו הן המראות החזקות שלנו.

מולן אנו יכולים לאמוד את אַהֲבַת-הָעַצְמִי שלנו, או היעדרה. ככל שאנו שמים את עצמנו בעדיפות משנית או נמוך יותר, כך חוויית היחסים שלנו תהיה כואבת, מְכֻוֶּצֶת, וללא חופש.

וראו זה פלא: ככל שֶׁנְּתָעַדֵּף את עצמנו; נציב לעצמנו סטנדרטים ונדע לוותר על מה שאינו עומד בהם, נעמוד במילתנו מול עצמנו, נתמקד בהעצמה עצמית ובמילוי הצרכים שלנו ללא תלות וציפיות מהאחרים, כך האהבה והכבוד והתמיכה שנקבל מהסביבה יגדלו ויתרחבו. המראה שלנו תשקף לנו את הבחירה שלנו בעצמנו.

ואין זה אומר שזה תהליך קל. לא. גבולות, סטנדרטים ויצירת ערך עצמי גבוה אינם דבר של מה בכך, לרוב האנשים. אך אלה העקרונות המהותיים והבסיסיים שעליהם נבנית אהבת העצמי.

ומתוך המלאות הזו, החיבור הזה לאמת שלנו, משם מתחילה לנבוע האהבה הַכֵּנָה הזו לאחרים, היכולת לקבלם כפי שהם; באותנטיות, בחגיגה, בהתרחבות הלב.

לרוב, המציאות מתעתעת ונראה כאילו האושר נמצא שם בחוץ, האהבה ממתינה שם בחוץ, ויש לרדוף אחריה כדי להשיגה... ואז, ההתחברות פנימה והשאלות הנוקבות: האם זה הולם את הסטנדרטים שלך? זו היושרה שלך מדברת או ההיאחזות? והתשובות מגיעות והבהירות מפזרת את הערפילים.

לעיתים צריך לעבור כאב של שחרור, סוג של "דחיית סיפוקים". להגיד לא לפיתוי מתעתע, כדי לחוש את הצמרמורת הנעימה הזאת בגוף, האומרת: "את מְכַבֶּדֶת את עצמך, את אוֹהֶבֶת את עצמך". ואת זה, איש לא יכול לתת לי. בְּשׁוּמָצָב. רק אני יכולה.

וזאת אַהֲבַת-הָעַצְמִי.

ואז, העולם כולו מַרְעִיף אותה עלי.

21.4.2024