top of page
Search
  • Writer's pictureGaya Ariel

גַּלְגַּל הַצָּלָה

במים הכל כך סוערים של המיינד, במערבולות האינסופיות של הדפוסים, ההתניות, האמונות והסיפורים, העיצוב האנושי פשוט הציל אותי.

מערכות היחסים שלי תמיד הרגישו בלתי אפשריות. ואכן, רובן היו כאלה. וגם את הטובות שבהן הצלחתי להרוס. כן, כשכבר היה פוטנציאל ואולי אפילו התאמה, המיינד שלי התערב גם שם ויצר כאוס.


נכון, הכל היה צריך לקרות בדיוק כפי שקרה. למדתי המון וצברתי ניסיון. אבל להגיד שנהניתי? רוב הזמן לא, ממש לא, וגם היו גרורות שפגעו באנשים סביבי, בכל מיני צורות.


תמיד היו קיימים בי שני קולות מרכזיים. האחד – איך שחשבתי, דמיינתי והאמנתי שהדברים צריכים להיות ולהיראות. האחר – מה שבתוכי פנימה ידעתי והרגשתי.

כל כך הרבה דליים של אנרגיה שפכתי לריק, כדי להסתיר מפני עצמי את האמת. לא רציתי לשחרר את הסיפורים, את הפנטזיה של 'איך זה צריך להיות'. היה המון פחד לוותר על הקונספט, על הציפייה הזו, על התמונה שאולי היא אשר תהפוך אותי ל'נורמלית' אם היא תתגשם.


ככל שהעמקתי בתהליך של לחיות את העיצוב שלי, עשיתי שלום עם תחושותיי הפנימיות, עם הידיעה הזו שעולה מהמעמקים – מה באמת מתאים לי, או יותר נכון – מה לא עובד לי ביחסים. זה תהליך שעדיין ממשיך.

הדימויים והתמונות של איך, כמה, למה, מי ומה המשמעות של יחסים, אהבה, משפחה וכל אלה, נטועות בנו כה עמוק. תוכנה שהשתילו בנו ושורשיה כה עמוקים. ולא רק שכל כך קשה להשתחרר ממנה, אלא גם כל צורת החיים ההומוגנית וכל מה שסביבנו תומך במערכת ה"חוקים" הכל כך לא רלוונטית הזו, שמצמצמת אותנו ודוחקת אותנו בכוח רב לקופסאות הקטנות בהרבה ממידותינו.


הגילוי העצמי הזה. בכל פעם עוד רובד, עוד היבט מואר ומעיר, והאהבה העצמית שלי הולכת ומתרחבת ומשתלטת. וזו לא אהבה אישית, כזו של אגו. זו אהבה אחרת, אוורירית כזו, מאפשרת, מקבלת אותי כמו שאני. על באמת.

ואיזה קסם זה, שככל שיותר קל לי לאהוב אותי, כך קל לי לאהוב ולקבל את האחרים כפי שהם. וזה, תקשיבו, גורם לתופעת הכאוס להתקפל מבושה ומחוסר מעש וללכת למקום אחר.


והכי הכי, אני אוהבת לתת את המתנות האלה לעוד אנשים. להראות להם שאפשר להשתחרר מהסיפור שלהם על עצמם ועל יחסים ואהבה.

כי מערכות יחסים לא מנוהלות נכון הן כמו נעליים לוחצות. אבל לא לרגע, כמו האחיות של סינדרלה שמדדו את סנדל הזכוכית. חודשים, שנים! וזה במקרה הטוב, כשהיחסים נחשבים בסדר. וכשהם לא ממש משהו, זה קשה, קשה מנשוא.


מכירים?

רוצים שינוי?

יותר דיוק, שחרור, שמחה, כבוד הדדי אמיתי?


מזמינה אתכם להצטרף איתי להרפתקה משנת חיים.


11.5.2022

135 views
bottom of page