גַּם וְגַם.

איכשהו, אמנם אינני מחוברת כלל לחדשות ולמדיה שמדווחת מה קורה, אך יוצא לי לקבל דיווח ממקור ראשון, מאנשים שחיים באזורי האש בצפון. טינדר🔥 לא?!

אז אני לומדת שיש הרבה אנשים שמסרבים לעזוב את ביתם, חיים תחת בּוּמִים כמעט ללא הפסקה. לא יודעת איך הם עושים את זה, מעריכה אותם מאד ויחד עם זאת עצובה כל כך לראות את התוכנית של הריסת הטבע והיופי והחיים השלווים קורמת עור וגידים ומואצת, ומתקיימת לפי החזון המופלא של אִי-הַסֵּדֶר הָעוֹלָמִי הַיָּשָׁן.

זה כל כך בלתי נתפס. פשוט שורפים את הארץ. לא אומרת מדינה כי אין דבר כזה. קיים חֶבֶל הַאֶרֶץ הזה המכונה ישראל, היושב על נקודות חשובות מאד ברמה אנרגטית (כנראה - אולי גם זה סיפור), וכרגע פשוט מבעירים אותו, מצמצמים אותו מכל כיוון, וזה קורע לב ומפחיד. כן זה מפחיד.

בכל מקום פוגשת מפונים, חלקם ברור שלא יהיה להם לאן לחזור. מתקפה על הבית, בכל המובנים.

ולכן עלינו לגייס כוחות עצומים כדי לתדלק את השמחה הפנימית, את האהבה, את הידיעה שקיים אור, טוב, עתיד חיובי. להילחם על הבית הפנימי שלנו, שהתדרים הקשים לא יפלשו אליו ויעשו בו שָׂמוֹת.

אלה הם חיים בשני עולמות בּוֹזְמָנִית. עולם פנימי אופטימי ומואר, עולם חיצוני קודר, מתעתע, ומחלחל פנימה. גַּם וְגַם. זה בלתי נמנע.

מחזיקה חזק את העוגן הפנימי הזה בתוכי, החברים שאני אוהבת, מוזיקה, טבע ירוק, יצירה... כל אלה הם הַרֶסְקְיוּ שלי. ויש ימים שהמטען כבד. עולות שאלות של תוחלת...

הגוף לא נע, המיינד מחפש מפלט.

כרגע זה רק המיינד. מי יודע.

(הייתי צריכה לפרוק את זה, תודה.)

18.5.2024