גִּנָּה לִי גִּנָּה לִי

התקופה העצומה הזו שאנו חיים בה! כל כך הרבה דברים קורים ביום אחד. שמחה, עצב, מוּזָרוּת, בהירות, בלבול ובעיקר הַמֻּפְלָאוּת שבכל רגע ורגע.

רוצה לכתוב, לשתף. אבל לא מספיקה. כִּי הַכֹּל פּוֹרֵחַ.

וגם לי, מהראש.

מתכוונת להיכנס הבייתה, לשבת ליד המחשב, אבל בדיוק המלפפון החדש מפלרטט איתי, עושה שרירים.

העגבניות מפתות אותי בעורן החלק והמבהיק, הוורדים רוצים צומי והבזיליקום צמא.

אני מוקפת בחבורת יצורים, צבעוניים, מרתקים, שקטים אך מדברים, בשינוי מתמיד.

אין רגע דל במערכת היחסים הפוליאמורית הזו.

כולם רוצים אותי ואני רוצה את כולם.

ובדיוק היום חבר שאל אותי בטלפון אם יש לי אהבה חדשה.

מה לאמר לו? שאני עושה אהבה עם העולם?

זו האמת. הַחַיִּים שֶׁלִּי תּוּתִים, תָּרְתֵיי.

אדומים, מתוקים, ואני חולקת אותם חצי-חצי עם הצפורים שמארחות אותי בחצרן.

אני באינטימיות עם הכל, פשוט עם הכל.

אפילו עם ההבנות הלא פשוטות של התקופה הזו, עם הגילויים הקשים.

עם התדרים החדשים, עם התודעה המתעוררת בתוכי ובסביבי בכל יום יותר.

מתחברת עם אנשים חדשים המתעוררים לידי, איך לא.

כל מה שלא מדויק משתחרר מאליו, ללא מאמץ, פשוט נשמט.

החיים החדשים שלי הם העולם החדש.

מאוהבת, אמרתי?

והכי הכי, זה המקלחת בגינה.

14.6.2021