top of page
Search
  • Writer's pictureGaya Ariel

הזמנה חוֹדֶרֶת להתאהב

Updated: Jul 4


אני רוצה לספר לכם על ההתאהבות הגדולה והמשמעותית ביותר שהייתה לי בחיי. בעצם, הרומן שאפשר לי להיוולד מחדש.



כמובן שכוונתי היא לרומן שלי עם העיצוב האנושי, ובמיוחד עם היותי הפרוג'קטור שאני.


ברור שכל אדם שמתוודע לעיצוב שלו ולוקח את המסע הזה ברצינות ובכבוד, חייו משתנים לבלי הכר. אין סוף להפתעות ולממתקים שזה מביא עמו. יחד עם זאת - וזה בעל משקל - לפרוג'קטורים, זה משהו ברמה אחרת. זו הצלת חיים, זה שינוי מהותי ביכולת לעבור את מסע החיים הזה בעוצמה ובהדר, במקום בתחושת "עַל-יַד" במקרה הטוב, וּבְקִרְטוּעַ קֹרְבָּנִי במקרים הקשים יותר.


המילים האלה לא יוצאות ממני בהתנשאות וגם לא בציניות. הן באות ממקום עמוק שיודע ומכיר את המצבים האלה. הייתי שם, חוויתי את זה, ועכשיו אני חווה את הפרוג'קטוריות שלי כל כך בכייף, בשלמות ובכבוד גדול לאיכויות המיוחדות האלה של הטיפוס המיוחד מאד הזה, שזכיתי להיות.

לכן, השמחה הגדולה ביותר שלי היא לתמוך בעוד פרוג'קטורים, ולעזור להם לעבור את הגשר, אל המתיקות הזו שהיא מנת חלקי כיום, במקום המרירות, שטעמה זכור לי היטב.


כילדה, נולדתי בוגרת. יכולת הראייה החדה שלי כפרוג'קטור חדרה וראתה הכל. אני זוכרת את התחושה הזו, של לראות, ולא להבין מדוע אנשים מתנהלים כפי שהם מתנהלים. אפילו הורי, הגננת, ועם הזמן כמובן המורים, בצבא... הכל. תמיד הייתי מופתעת כשקלטתי שאחרים לא רואים את מה שאני רואה.


התחושה הזו של להיות בִּלְתִּי-נִרְאֵית

והדברים שאמרתי ונפלו על אוזניים ערלות

וְהַחַדּוּת שיצאה ממני וחזרה אלי כבומרנג

והידיעה שפשוט לא מבינים אותי

ולא נותנים לי הזדמנות לתת את הראייה הייחודית שלי

והרצון להשתייך, מהול באי הרצון להיות כמו כולם

לדעת שאני רואה ויודעת ושאינני מקבלת על כך הכרה

ולהיות אמא לגנרטור

ובת לגנרטורים

ואחות למניפסטורית

תמיד מאותגרת אנרגטית מול אחרים

הכאב ביחסים אינטימיים עם האנשים הלא נכונים

ו ה מ ר י ר ו ת . . .


ויום אחד


קיבלתי את המתנה האדירה הזו:


הבנתי


איך זה עובד.


הבנתי שאני בסדר. נפלאה כפי שאני. (רק צריך לכוונן את ההתנהלות...)


שיואו איזו הקלה!


עבורנו הפרוג'קטורים, ההבנה כל כך מהותית!


ואז מתחילה ההתנסות, והיא לא פשוטה.

הקפיצה שלי לניסוי הייתה מידית וחד משמעית. הייתי מוכנה לוותר על הרבה, ואכן ויתרתי, כדי לחיות את עצמי בכל המובנים, מיד. לא היה לי זמן לבזבז, הייתי מותשת משנים של מאבקים לא רלוונטיים. אני אדם רדיקלי וכך הייתה ועדיין ההתנסות שלי.

ויש תוצאות.


לא מיד. זה לוקח זמן.

זמן הוא החבר הכי קרוב ואינטימי שלי.

וגם שלכם, אחי ואחיותיי.

אנחנו צריכים חיבוק, ותמיכה ושיבינו אותנו מאד ולעומק, וייתנו לנו מקום. ואתם יודעים מה? רק פרוג'קטור שחי את עצמו יכול באמת להבין.


וניתן לבחור. לבחור לשנות את נקודת המבט, להפסיק להשתשמש ביכולות המופלאות שלנו למטרות הלא נכונות, רק על מנת לספק את הצורך להשתייך, להיראות... ניתן להגיע למקום שקט יותר בתוכנו שבאמת ממתין, כדרך הווייה, וזוכה לפירות המתוקים.


יש לי עוד המון מה לשתף אתכם, ובעיקר רוצה לשמוע אתכם ולתת לכם את המרחב ללמוד ולהתרגל להיות מי שאתם באמת.


מזמינה אתכם באהבה למסע משותף של התאהבות בעצמכם, בזרקור האור שאתם.

נלמד מהן נקודות התורפה ואיך לשנות את ההתנהלות שלנו, כדי שהן לא תנהלנה את חיינו ואת מערכות היחסים שלנו.

בואו ניפגש לחיבוק חודר, מזהה ומוקיר, ונתחבר לאיכויות הגבוהות שלנו.

מזמינה אתכם מעומק ליבי ❤️

בואו לסדנת הפרוג'קטורים איתי -

3 מפגשים


נתראה?



ובינתיים,

אני מתרגשת לקראת,

שולחת חיבוק,

להתראות!


4.7.2024










86 views

Commentaires


bottom of page