התפכחות

טוב,

אולי ארגיז כמה מכם אבל אני עושה את זה מתוך אהבה.

אהבה לפוטנציאל האנושי המנצנץ שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אולי לא תמיד ולא בכל אחד קל לי לראות את הנצנוץ הזה, אבל זה צו השעה.

לראות.

לפקוח עיניים.

אז גם אני פוקחת את שלי, כמה שניתן, כל יום יותר.

רוצה לומר שאני מבינה כמה קשה לשנות את נקודת המבט, לראות דברים אחרת.

זה תמיד מאיים על הזהות שלנו, על מה שאנו מכירים ובוטחים בו. מה שמקרקע אותנו, מרגיע אותנו. הגבינה שלנו. רק שלא תזוז.

אבל בזמנים של שינוי כה משמעותי, אין קביעות.

רק השינוי הוא הקבוע.

ובעצם...

מאז ותמיד זה כך.

פשוט איכשהו התמכרנו לרעיון הקביעות. אך קביעות, קיבעון, אי-תזוזה, זה הכי לא שייך לחוקי הטבע, לחוקי היקום.

הכל הרי בתנועה כל הזמן.

אנחנו פשוט התמכרנו לתחושת וודאות מזוייפת.

מ ז ו י פ ת .

אין וודאות בחיים, פשוט אין.

וההיאחזות היא מקור הסבל שלנו, לא שום דבר אחר.

לא כאב, כאב הוא חוויה שאנו עוברים הרבה בחיים, ברמה רגשית ופיזית.

סבל הוא משהו אחר. סבל הוא התנגדות למציאות. כשהמיינד שלנו מתעקש לאחוז במשהו, לא רואה ממטר, אפילו שהחיים מראים לא את ההיפך הגמור. זה סבל. התנגשות חזיתית עם המציאות.

רעיון מול מציאות.

כמו מה שקורה עכשיו... המציאות מראה לנו שלאף אחד "שם למעלה" לא אכפת מאיתנו.

להיפךךךךךךךךךךך.

ורבים האנשים שפשוט מסרבים להבין את זה.

מדוע?

כי זה מזיז את הגבינה ומפרק את הזהות.

נכון, האנושות כבר זמן רב נמצאת תחת מכבש-הנדסת-תודעה כדי שלא נראה ולא נחבר את הנקודות...

ובכל זאת התחלתי את הפוסט הזה בכך שאני מאמינה שקיים הניצוץ הזה של ההתעוררות בכולנו.

אז נכון, הרוב מהונדסים ושטופי-טמבליזיה-הרסנית, ועדיין...

האם הכל נראה לכם הגיוני?

התשובות שנותנים לכם על השאלות המתעוררות?

ההסברים הכי הכי לא רלוונטיים???

נכון, לא נעים לחשוב שעשו מאיתנו אדיוטים. מזעזע להיווכח שכל סיפור הפטריוטיזם הישראלי הזה, הציונות ועוד ועוד , הם ערימת שקרים. כמעט בלתי אפשרי להכלה...

מסכימה אתכם. מאד מטלטל להתעורר לזה.

ואני מבינה שזה קשה. גם לי, וזה ממש לא חדש לי, זה קשה מנשוא. אבל כרגיל אצלי, תמיד האמת היא זו שארצה להסתכל בפניה.

רק אומרת.

אז אם אדם אחד לפחות, יפקח את עיניו ויסכים לשחרר את ההיאחזות במוכר והידוע ...

כבר הרווחנו כולנו.

תאמינו או לא, באמת נכתב באהבה.

שם הציור: "יושרה".

17.6.2024