חוזרת לחיים

"עבורי, כמישהי שעקבה אחרייך, למדה איתך והתכנים שלך היו משמעותיים עבורי, לא הבנתי איך פתאום פשוט נעלמת. זה היה מוזר ומעורר תהיות." כך אמרה לי חגית היום בשיחה שלנו.

כן, נעלמתי ונאלמתי.

שלוש שנים שלמות ואולי אפילו קצת יותר, הייתי במנזר שלי בשקט כמעט טוטאלי. כן עשיתי קצת דברים במיוחד בשיתופי פעולה שגררו אותי טיפה החוצה, אך זה דרש ממני מאמץ אדיר ביותר.

אז מה בעצם קרה?

החיים שלנו הם דינמיים. כמובן יש עלילות חיצוניות למיניהן, ובשנים האחרונות כבר ממש לא ניתן להתעלם מהן, אך המשמעותיות יותר הן העלילות הפנימיות. באנו לכאן להתפתח, לעבור שינוי, לשנות צורה, לגדול. לא כולם עושים את התהליך הזה במודע ולוקחים עליו אחריות. אני מאלה שכן.

מתרחשים לנו בחיים דברים שדורשים התמסרות. כולנו מכירים למשל את "משבר גיל הארבעים" שמופיע בדרך כלל בסביבות גיל 42, ובו מתמוטט מגדל הקלפים שלנו ועלינו לעשות בדק בית מעמיק. יש עוד כמה מועדים שכאלה שמופיעים אצל כולנו, וכן תהליכים נוספים שמתרחשים בעיתוי מסוים ושונה אצל כל אחד.

אצלי קרו כמה תהליכים שכאלה במקביל וברצף, ונמשכו למעשה כמה שנים. (לשאלתכם איך יודעים: בודקים את המפות האסטרולוגיות ומפות העיצוב האנושי וניתן לראות את העיתויים האלה שם).

כשמתלבש עלינו תהליך שכזה, זה מעבר לשליטתנו המודעת. כל שביכולתנו לעשות הוא להיכנע. כאשר נדרש בדק בית, אין לנו יכולת להתנגד לזה, להניח את זה בצד.

שיאו של התהליך שלי היה ב'חזרת שבתאי השנייה': גיל 58, תהליך שבמקרה שלי ארך כשנה שלמה, שהכריח אותי להיכנס לעומק ולעשות סדר תהומי חדש. ובהמשך ישיר לכך, שבתאי המשיך ועלה על הירח שלי לתקופה לא מבוטלת, וזה כבר היה ממש ממש קשה. האנרגיות האלה הן מבודדות מאד, סוגרות את האדם בתוך עצמו לשם בדק הבית. כמה שניסיתי להתעודד, להוציא את האף מהמערה, לא עזר.

כמובן החלטתי ללמוד ולהבין לעומק מה עובר עלי. קודם כל, כדי לשתף פעולה עם התהליך וכך להפיק ממנו את המירב, ושנית, כי תמיד אני עוברת דברים ואז יכולה לתרום לאחרים מניסיוני.

כחלק מכל מה שעברתי היה אי רצון לפגוש אנשים, חוסר אנרגיה טוטאלי ברמת התמיכה והאכפתיות... וואו, חייבת לומר שהיה לי קשה מאד לקבל את מה שעובר עלי. לא היו לי כוחות לכל הפונים אלי, לחברים, תלמידים, לקוחות... זה מאד לא פשוט לאדם שיש לו קהילה של אנשים שנעזרת בו, לאבד את עצמו כך.

התמסרתי לצלילה הזאת. קיבלתי עזרה, עשיתי ניקוי עמוק של דברים שלא קיבלו את מלוא ההתייחסות קודם לכן, הייתי מוכנה לראות, לפקוח עיניים ואוזניים ולהיפתח למקומות פחות יפים בעצמי, פחות נעימים, מאתגרים מאד אפילו.

ואני שמחה על כך מאד.

עברתי קפיצה ענקית, שינוי מהותי, פתיחה גדולה. השתחררתי ממשאות שזמנם עבר. והכי משמח: חזרה אלי חדוות החיבור לאנשים, התחזקו יכולותיי הטיפוליות, המעצימות, התומכות. זו המהות שלי, וזה מה שבאתי לעשות כאן. כל השאר זה בונוסים חמודים, אך בלי המהות הזאת, באמת משעמם וריק לי.

אין זה אומר שאני קמה בחיוך כל בוקר. לפעמים כן, לפעמים לא.

אין זה אומר שהסתיימו האתגרים.

אך יש לי כוחות ורצון להתמודד עמם, ולתת ממתנותיי, ותכלס, עבורי, זה מה שנותן לי עוצמות ומטעין אותי.

הָנִי, אָיְים הוֹם! 😍

אז בפעם הבאה שאתם נופלים לקושי, לאתגר שאינכם מבינים מאין הגיע, קודם כל הסכימו להיות שם.

שנית, בקשו לראות מהו הדבר שעליכם לראות, שדורש תשומת לב והתייחסות. ותמיד תוכלו להיעזר במישהו שיש לו את היכולות לתמוך, להעצים ולקחת אתכם לשלב הבא, גם בתוך הכאוס.

אני כאן, למשל ;-)

זכרו: תמיד לפני פריצה או שדרוג יש אפלה גדולה. גם בפנים וגם בחוץ.

ב א ה ב ה 💛

7.7.2024