סאונד-הילינג

אחד הצלילים האהובים עלי הוא צליל ההתנפצות של מיתוס.

במיוחד על עצמי, זה הכייייי חזק.

כשזה קורה זה מחריש אוזניים אך מרגש בטירוף. אני חווה זעזוע, טלטול... ואז, משהו פשוט לוקח את זה פנימה ומחליק את זה לכל התאים שלי. ואני קלה יותר.

אין סיבה יותר שווה לחיות על הפלנטה הזאת, במיוחד עכשיו, מאשר להיות בשינוי מתמיד.

לא ככה?!

ככה.

כולנו מודפסים משחר הווייתנו באינסוף הטבעות, אמונות ומה לא. וכמה נוח לנו לאחוז בהן, הן נותנות לנו זהות, תחושת וודאות (אשלייתית) וביטחון.

אך מה לעשות... לרוב האמונות האלה אין כל קשר למי ומה שאנו באמת. אנו יצורים שכל הזמן מתפתחים, והמטען החורג הזה מכביד עלינו ותוקע את רגלינו עמוק בבטון. קשה להיפרד. גם כשאנחנו רוצים ממש לשחרר, כשאנו יודעים שאמונה זו או אחרת, הרגל או דפוס התנהגות ממש מונעים מאתנו להתקדם, עדיין, לא פשוט.

כשקלטתי שאני מתהלכת בעולם הזה עם אטמי אוזניים, לא שומעת כלום, הבנתי שנמנע ממני גם הצליל האהוב עלי ההוא, של ההתנפצויות... ואז לקחתי סיכון. הוצאתי אותם.

מחפשת בתוכי את המיתוסים שאני מספרת לעצמי ומאמינה בהם, ואז בוחרת לשחק כאילו הם לא שם. מה יש לי להפסיד חוץ מאשר את הזהות הרצינית שלי? בכל מקרה בשנים האחרונות כבר די מאסתי בה.

ואז החיים מראים לי זווית אחרת של התרחשות. וזה מוצא חן בעיני. קליל, משמח ומאפשר שינוי. והמיתוס מתנפץ.

לא אכחיש שלפעמים זה מאתגר. זה אכן מאתגר.

אך הזכייה גדולה הרבה יותר.

28.3.2024