אמא

היום יום ההולדת של אמא שלי, שנפרדה מאיתנו לפני ארבע שנים.

היא באמת היתה אשה משכמה ומעלה. כמובן שלא כל חיי הבנתי את זה, אך בשנים האחרונות הייתי קרובה אליה מאד וראיתי סוף סוף את האיכויות שלה. היו לה כמה תכונות שעכשיו אני מסתכלת עליהן בהערצה , וגומעת מהן השראה.

אמא נולדה בפולין וברחה מהנאצים עם 'ילדי טהרן'. הייתה זו קבוצה של יתומים שעשו דרכם לישראל, דרך סיביר, דרך טהרן ולבסוף הגיעו לכאן. אמי עברה את המסע הקשה והארוך הזה במשך כמה שנים, יחד עם אמה החולה. הן עברו כה הרבה תלאות ואתגרים, אין מילים. מסע של הישרדות ברמה הפיזית, הרגשית והרוחנית.

וכל הילדות המאתגרת הזאת הפכה את אמא לאישה שמחה, מלאת חיים, חיובית, אופטימית, שתמיד בחרה לצחוק אֶל החיים. ברור שנשאה עמה כאב ופצעי עבר, אך משהו בה תמיד בחר להפוך את הכל לאפשרי, חיובי, מיטיב.

גם לפני פרידתה מהגלגול הזה, תמיד אמרה שהיא שמחה על החיים שלה, שהיא חיה אותם עד הסוף ואין לה חרטות, והיא מודה על כל רגע.

בתוך הכאוס שאנו נמצאים בו, הכאב הגדול שיש בי על כל מה שמתרחש בעולם ובארץ, הצפון המדהים שלי שעובר זעזועים, ההבנה שכל זה בלתי נמנע וחייב להסלים עוד ועוד עד הקתרזיס... אני בוחרת לאמץ את האופטימיות של אמא.

בוחרת לְמַצּוֹת את החיים האלה. עד תומם. להסכים לחוות, להתנסות, לאהוב ללא תנאי... את החיים עצמם.

זו משימה לא קלה, אך אפשרית!

במקום להמתין לבום הבא, אני מקבלת בברכה את העונג הבא.

בוחרת להתעורר לעוד ועוד מקומות בתוכי שלא קבלו ביטוי.

רוצה להעניק את מה שיש בתוכי ויכול להאיר, להעיר, לרומם.

לכבוד אמא. לכבוד החיים.

יאללה, עכשיו הזמן, אין רגע אחר.

רק הרגע הזה.

9.8.2024