top of page
Search
  • Writer's pictureGaya Ariel

אֲבָנִים חַמּוֹת

יש לי מזל שכזה. החיים נוהגים אותי למקומות קסומים ולאנשים מופלאים.

אז התחלתי את הבוקר אצל מכשף-הגופים שי. שכבתי על מיטת העיסוי וכל תא בגופי היה מלא בהודיה, כניעה וחיוך. והכי הכי כייף, שבנוסף לידיים האלה שמעבירות את עוצמת הלב האינסופית שלו, שי גם אוהב את המוזיקה שאני מביאה איתי, וזה בכלל עבורי פינוק אקסטרה.


ומשם, אחרי הריכוך העמוק עמוק הזה, לקחתי את עצמי לְצוּק-הַמַּחְמָד שלי.

בשלב זה של חיי פחות מתאימים לי בעלי-חיים שצריך לטפל בהם ולקחת עליהם אחריות. צוּק-מַּחְמָד זה יחסים אחרים. פתוחים, יציבים ומלאי אמון. זה לא שהוא פתאום לא יהיה בבית כשאבוא אליו. וכן, מקבלת שיש אחרים שמתרועעים איתו. אבל אני בטוב עם זה, נעים לנו, ואני עוברת קפיצות קוואנטיות תוך כדי דִּלּוּגֵי-הָעֵז שלי בין סלעיו, שם, בחיקו.

ואם כבר הזכרנו יחסים, כבר שנים חשה ורואה את התרופפות התמונה ההוליוודית של הריצה בסלואו מושן על החוף יד ביד. המבנים הנורמטיביים לחלוטין התפרקו כבר, רק שהתודעה הקולקטיבית עדיין אוחזת בפנטזיה. האמת, האחיזה ממש עכשיו משתחררת אֶז וִוי סְפִּיק, ומכיוון שסגרו לנו את הוליווד סוף סוף, אז התמונה יכולה בבטחה להתנפץ לרסיסים.

אִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת שֶׁכָּל הַמִּבְנִים הַשִּׁקְרִיִּים, הַמְּכֻוָּצִים, הַמַּקְטִינִים וְשׁוֹלְלֵי הַחֵרוּת יִתְמוֹטְטוּ, ומערכות היחסים יישארו עומדות על תילן. קודם כל, הַתֵּל הזה, לא כמו הַצּוּק הָאֵיתָן שלי, כבר מזמן נסדק והתפרק, ואשליית הביטחון שמדביקה את רסיסיו אף היא רקובה כבר מזמן.

יחסים המושתתים על יושרה, אמון, חרות וכבוד אנרגטי הם הדבר הבא, הדבר היחיד שיש לו קיום נצחי. הנצחיות באה מתוך האיכויות האלה, שכאשר הן חיות בשדה האנרגיה של האדם, הוא יחווה כל מערכת יחסים מהמקום הזה. וכשאנחנו שם, אין הבדל בין יחסים של חמש שעות, ליחסים של חמש שנים.

אין זה אומר שיחסים של בלעדיות פשטו את הרגל, או שיש איזו הגדרה חדשה מה כן ומה לא. זהו, שבדיוק אין הגדרות ואין תבניות. יש רק את החיבור של האדם לעצמו במידה כזו, שאין הוא יכול לשקר, אין הוא רוצה לזייף, אלא רק להיות נֹכַח-בַּכָּאן-וּבָעַכְשָׁו ולהיות כל מה שהוא. ואז אפשר לחוות את גם האחר במלוא הדרו.

וכמו שרבים מתקשים לקבל את התפרקות הממסד, כך גם התפוררות הַנּוֹרְמָה-הַמְּפֻנְטֶזֶת-שֶׁל-מַעַרְכוֹת-הַיְּחָסִים לא עוברת חלק. ובתוך מבוך השינויים האינסופי הזה, הדבר היחיד שאנו יכולים לסמוך עליו הוא החיבור לעצמנו, ליושרה הגבוהה שלנו, למקור. זהו עֵין-הַסְּעָרָה, שם תמיד יש יציבות ושקט. זו מערכת היחסים היחידה שצריך להיות מחויבים אליה.

בכל מחיר.


16.2.2021







6 views
bottom of page