מי אני?
מה אהיה כשאהיה גדול?
מתי אמצא את הכיוון שלי?
האם אמצא אהבה?
איך אוכל להרגיש שייך?
מה זו הכמיהה הזו, החלל הזה שאינו מתמלא?
האם השאלות האלה רצות לך הלוך ושוב בראש?
האם ההחלטות שלך מתקבלות לפי הרצון לשייכות, לכיוון, לאהבה?
האם חשובה לך התווית, המיתוג, ההגדרה?
האם תעשה הכל כדי למצוא אהבה?
והאם, כשמצאת אותה, זה עדיין לא בטוח שזה "זה"?
האם הכמיהה הזו לשייכות גורמת לך לנסות "למלא" את הריקנות במשהו? אוכל? סמים? אלכוהול? התמכרות אחרת?
האם אתה מכור לאהבה?
לחיפוש רוחני?
לחיפוש "עצמך"?
השאלות האלה, בווריאציות שונות, קשורות למרכז הג'י, בדרך כלל כשהוא אינו מוגדר במפת הגוף.
ואם אצלך בעיצוב יש זהות מוגדרת ואין כלל עניינים שכאלה שמתרוצצים במיינד, חשוב מאד להבין את המבנה המיוחד הזה והרגישויות הַמֵּכָנִיּוֹת שלו, אצל בני זוג, בני משפחה, ילדים... זה עולם שונה מאד מאד משלנו, מוגדרי הג'י. ההשפעה שיש למרכז הג'י המוגדר על הפתוח, הצרכים העדינים של הפתוחים לעומת המוגדרים... זהו ידע פרקטי משנה חיים!
היופי בעיצוב האנושי, שהוא עוזר לנו לפרק את הסיפורים והדרמות אודות כל נושא בחיים כמעט, אפילו בנושאים המהותיים האלה של זהות, כיוון ואהבה.
לרוב האנשים קשה להיפרד מהסיפורים האלה, פשוט מהסיבה שהם מושרשים לנו עמוק בתכנות התרבותי שלנו. אך כאשר מגיע העיתוי הנכון, מי שבאמת כבר עייף מהקדיחה האינסופית המתישה הזו של המיינד, ובשל לאמץ את הוראות ההפעלה הייחודיות שלו, גם השאלות "הגדולות" של החיים פתאום נראות אחרת, ואפילו צִילֵי-הֶעֲנָק שלהן מתכווצים ותופסים ממדים חדשים, הרבה יותר ניתנים לעיכול.
אנשים שמרכז הג'י אינו מוגדר במפת העיצוב שלהם, אינם כאן כדי "להיות" משהו מסויים. הם ניחנו ביכולת לזהות "זהויות", כיוונים, אהבות, מהויות. להתנסות הכל מיני מקומות/עיסוקים/הוויות. כל מה שפתוח בעיצוב שלנו, כשמו כן הוא: פתוח להרבה אופציות, ואינו יציב וקבוע. כשמדובר במרכז הג'י, זה המצב המאתגר ביותר, בגלל ההתניות החברתיות העמוקות של "לדעת מי אני, לאן אני הולך, להיות שייך, להגדיר את עצמי" ועוד...
מרכז פתוח אינו מקולקל, אין מה לתקן אותו, אין צורך לקחת צבע ולצבוע אותו במפה. הבנת ההבדלים בין המרכזים המוגדרים במפת הגוף שלנו לבין אלה הפתוחים, התפקידים של אלה ושל אלה, מאפשרת קפיצה קוואנטית בקבלה העצמית ובהתאהבות בעיצוב שלנו.
היופי בהתמסרות להוראות ההפעלה של המבנה הייחודי שלנו הוא, שאפילו אם זה לא לגמרי בהיר ומובן מנטלית עד הסוף, משהו מתחיל להתרחש בחיינו, שמביא יותר ויותר זרימה, רגיעה מסויימת, ועם הזמן, אנו חווים הרבה יותר סיפוק, הצלחה, שלווה והפתעה, ופחות תסכול, כאב והלקאה עצמית.