תמיד לפני היומולדת יש אי יציבות כזאת, מכירים?
תמיד הרגשתי את זה ככה חָדְשַׁיִם פְּלוּס מִינוּס לִפְנֵי, מן תחושה פנימית של חוסר שקט, אי-בהירות. מן קול פנימי שאומר "אל-תחליטי-החלטות"... וכמו בהרבה מקרים, הידע של העיצוב האנושי הראה לי שאכן, שלושת החודשים לפני יום ההולדת הם תקופה של רעידת אדמה, של שינוי תפאורת-הרקע של השנה האישית שלנו, ולכן חשים כל מיני דברים לא יציבים שכאלה.
ועכשיו אני שם.
וזה כמובן מתחבר לרבע המוטציה שנכנסנו אליו היום, עם התדר המלנכולי הזה, ויחד עמו הדחף לביטוי עצמי ולשינוי צורה. שוב נדחפת לעוד גלגול, היפוך, פליק לק.
והמיינד שלי עייף, ואפילו הגוף. רק רוצה לנוח מכל השנתיים האחרונות הכל כך מופרעות-מופלאות האלה, שערבבו אותנו כהלכה וחיברו-מחדש כָּל כַּבֵּל מנותק בְּמוֹחֵנוּ, עוררו כל נִימוּל קטנטן בקצהו של עצב נשכח...
את לא יכולה לישון עכשיו, אומר אותו הקול. את צריכה לעשות חשבון נפש; לבדוק מה עדיין נותר לסגור לפני סיום המחזור, לפני שאת שוב צוללת אל המוות של השנה הזו, של החיים האלה כמו שהם כרגע, של הדמות הזו שאת רואה במראה.
אוף. ממש רציתי לשחרר הכל ורק לדבר עם החסות בגינה ולאפות לחמים. ועוד פעם זה לא מצליח לי.
אפילו למות כבר אין לי אנרגיה...חחחח.
טוב, אשים לי שיר סוּפֶּר עָצוּב וּמְיַלֵּל ברקע ואתאהב ברגע הזה. וזהו.
מחר יום חדש.
5.11.2021