מערכות היחסים הן למעשה הבמה לחיים האלה.
האנשים הנמצאים בחיינו בכל רגע נתון הם המראות, הם הניצבים, שחקני המשנה והפרטנרים לתפקידים הראשיים בהצגת חיינו.
אם נשב במנזר בהימלאייה, לבדנו, הצמיחה שלנו תהיה וירטואלית. כמו רומן וירטואלי: ללא עומק, ללא התנסות אמיתית. המפגשים האנרגטיים, הרגשיים והמנטלים שאנו חויים הם אלה שמראים לנו מה באנו ללמוד, מה עובר עלינו והאם אנחנו בתדר הנכון.
לפני שנים הגעתי אל העבודה של ביירון קייטי. דרך השפיטה של האחר בדף העבודה (תהליך המכונה "החקירה"), אנו רואים את השתקפות המחשבות והאמונות שלנו על העולם, על החיים ועל עצמנו וכמה הן לא רלוונטיות במציאות עצמה. זה היה בסיס טוב עבורי להתחיל לשחרר את מה שחשבתי והאמנתי על מערכות יחסים. אך עדיין לא הייתה לי אלטרנטיבה שעובדת, שמוכיחה את עצמה.
ואז הגיע ההיומן דיזיין לחיי.
הידע של העיצוב האנושי מראה לנו שההיקשרות (Bonding) בין אנשים היא מכנית. אנו נדחפים על ידי הציווי הגנטי להתחבר לדבר הכי רחוק ממה שאנחנו -למען המשכיות מוצלחת של המין האנושי, אבל לחיות עם האדם שהגנים שלו כל כך שונים משלנו... זה כבר סרט אחר. את הגנים לא מעניין בכלל אם נכון לנו או מתאים לנו....
לכן, כאשר אדם נכנס לתהליך ההתנסות בעיצוב שלו, בו הוא לומד אט אט להיכנע למי שהוא ולכבד את תהליך קבלת ההחלטות הנכון שלו, מערכות היחסים הן האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפניו... מרביתנו נכנסנו למערכות היחסים שלנו מתוך חיינו כ"לא-עצמי" - המיינד ניהל אותנו והוביל אותנו, וכעת, כשאנו מתחילים להתקלף, האם נכון לנו להישאר במערכות היחסים האלה?
כאשר שני בני הזוג (או שותפים לעסק או כל שני אנשים הקשורים בינהם) נכנסים לניסוי של ההיומן דיזיין במקביל, נפתח שער לסוג אחר לחלוטין של קשר. מערכת יחסים בה הכבוד ההדדי אינו מושג מנטלי אלא דינמיקה הכרחית אשר בה טמון הפוטנציאל להצלחה.
במקרים של יחסים בין שני טיפוסים שונים, הדינמיקה המכנית בינהם היא הדבר החשוב ביותר. בעקבותיה, לאחר ש"ננעלים" בתוך האסטרטגיה, מתחילים להעמיק במרכזי האנרגיה והדינמיקה בינהם.
החלקים המוגדרים (הצבעונים) שלנו במפה הם מי שאנחנו. החלקים הפתוחים (הלבנים) הם מה שבאנו להתנסות בהם ולשקף. הפונציאל של המקומות הפתוחים שלנו הוא ללמוד ולחוות את מה שאנחנו לא, בלי להזדהות עימו, לשם ההתנסות בלבד.
מה שקורה במציאות שבה עולמנו אינו מכיר בעיצוב האמיתי שלנו (הרכב החדש), הוא שמרגע לידתנו אנו מותנים על ידי הסביבה שלנו לחיות כמו כל מה שאנחנו לא... לאט לאט אנו מאבדים את הקשר למי שאנו באמת. עד גיל 7 התניות אלה מתבססות בתוכנו ומשם הן רק מתחזקות יותר ויותר.
התניות אלה הן ההתנהלות של המיינד דרך החלקים הפתוחים, הלבנים. מתוך ההתניות האלה נובע "הלא עצמי" , והוא מנהל את חיינו..
תהליך השחרור מההתניות ((De Conditioning אורך כשבע שנים. ההבנה המנטלית של ההתניות יכולה להיות מהירה, אך הן מושרשות עמוק מאד ואין לנו יכולת לשלוט עליהן. כל מה שאנו "עושים" בניסוי זה להתבונן.
לאט לאט, תוך כניעה לחיים ולעיצוב שלנו, אנו מתחילים לחוש ולראות את השינויים החלים בנו, במערכות היחסים שלנו, בחיכוך שלנו עם החיים.
לאט לאט מתחילה לצוץ האהבה העצמית האמיתית – לא למה שחשבנו שאנחנו, אלא לעצמנו האמיתי שמתחיל להגיח מתוך ההתניות המתקלפות . וכשאנו מתאהבים בעצמנו – הפלא ופלא, כמה יותר קל לנו לקבל את האחר כפי שהוא ולאהוב אותו.
וזו באמת אהבה. לא עסקה, לא תנאים מוקדמים, אלא אהבה.
אנחנו נמצאים עם עצמנו רק כשאנחנו לבדנו בתוך האורה שלנו (שדה האנרגיה שלנו).
גודל האורה שלנו הוא כמעט שני מטרים לכל כיוון מהגוף שלנו. רבים האנשים שאין להם מרחב אישי להיות לבדם אפילו בביתם!
כשהאורה שלנו מתערבבת עם אורה של אדם אחר, נוצר גוף אנרגטי חדש המורכב משני האנשים.
הגוף החדש הזה הוא חוויה, התנסות, אך הוא לא אנחנו. הגוף הזה הוא מערכת היחסים. הבנת העובדה הזו חשובה מאד להבנת כל מערכת יחסים מכל סוג שהיא: אם לא נכיר את הסמכות הפנימית שלנו ולא נפעל בהתאם לאסטרטגיה שלנו, לעולם לא נחייה את מי שאנחנו באמת.
הנה דוגמה: אחד המגנטים החזקים ביותר הוא מרכז הרגש (מקלעת השמש) – הפתוח נמשך למוגדר וההפך כמובן. המוגדר ברגש אינו חש את הגל הרגשי שהוא מייצר, הוא חי בתוכו ורגיל אליו.
הפתוח, שאין לו מנוע רגשות שכזה, נמשך מאד ל"אש" הזו. ההתנייה גורמת לפתוח להעצים את הרגשות - הן ה"חיוביים" והן ה"שליליים". הגל הרגשי שעולה ויורד לוקח עמו את בני הזוג למערבולת בלתי צפוייה וכך החוויה היא חזקה לשני הצדדים אך גם מאד קשה.
ההתנייה השכיחה ביותר של הפתוחים במקלעת השמש היא הימנעות מעימותים ומהאמת. ילד בעל מרכז רגש פתוח הגדל עם מישהו מקרוביו המוגדר ברגש, חווה את העוצמות של הרגש, מעצים אותם ולא יכול להתמודד. לכן הוא "בורח" לעולם שלו, נמנע מעימותים וחי חיים סודיים בתוכו פנימה. כשהוא גדל, הדפוס ממשיך. בואו נסתכל לרגע על זוגיות: האישה מוגדרת ברגש, הגבר פתוח (כמובן שזה יכול להיות הפוך).
הגבר נמשך לאישה הרגשית, המשתנה, המפיצה אש הזו... ואז, כשהיא בחלק אחר של הגל הרגשי שלה, הוא "נכווה", מעצים את העוצמה ומחזיר אליה את האש - מועצמת. שניהם אינם מבינים איך הדברים מתגלגלים כך, והמיינד נותן "תכנים" להתנהלות המכנית לחלוטין... (הרי כל העניין הוא מכני – והגל הרגשי הוא כימיה... )
בתור אדם בעל מרכז רגש מוגדר, חיי התנהלו כך ולא היה לי כמובן שמץ של מושג. היום, האחריות שלי היא להכיר את המבנה שלי ולדעת כיצד הוא משפיע על האחרים. ואחריות, מסתבר, מספיקה אפילו לצד אחד בלבד. חיי השתנו לבלי הכר רק מתוך כך שאני מכבדת את המבנה הרגשי שלי. כבר חל שינוי בכל הקשרים שלי עם הסביבה.
זו הייתה רק דוגמה אחת. בחיים הלא-עצמיים (לפני תהליך השחרור מההתניות) כל מרכז אחר, מוגדר מול פתוח, מייצר סרט משלו. כאשר אנו מודעים לכך ומאמצים את האסטרטגיה שלנו ונותנים לגוף - לסמכות הפנימית - להוביל, יש בסיס לשינוי הדרגתי.
התהליך הזוגי מתחיל במפגשי היכרות אישיים ולאחר מכן אלווה אתכם בכניסה לניסוי. בקצב הנכון לכם נתחיל לעבוד ביחד וללמוד אודות הדינמיקה המכנית בינכם.
במקרה של משבר בזוגיות, התהליך יכול לעזור לזוג להבין זה את זה ולעבור את המשבר בדרך של כבוד הדדי והבנה.
בלימוד של עצמנו אנו מסתכלים על האיטראקציה בין הטיפוסים, הסמכויוית הפנימיות והמרכזים האנרגטיים, ולומדים לכבד ולקבל את האחר. אין אנו יכולים לדעת מה יהיה הכיוון של הזוג תוך כדי ואחרי התהליך, אך בכל מקרה, הכבוד ההדדי וההבנה יתרמו לצעדים הבאים.
