אוף ממוש, קמתי ממש בבאסה היום ואני לא מבין למה... בשבוע שעבר מאז שהייתי אֶצְלֵךְ רק התחזקתי ועכשיו אני חָלוּשֶׁס 😥.
תראה, האביב הגיע!
אנחנו זוכים להתעורר.
להתעורר לתוך מי או מה שאנחנו באמת. לא שיש לי מושג מה זה, אך הולך ומתבהר לי מה מתפרק ונפרד בתוכי, מה מתמוסס, מה נעלם. וה"זה" שנפרד ממני, יש ממנו הרבה. אין לדעת מה וכמה עוד יושל ממני.
התמוטטות עולמנו המוכר בחוץ היא מַרְאָה למה שמתחולל בפנים. משהו מאד ברור קורה: מה שלא נכון, ישר, מדויק והולם את היושרה של הטבע, פשוט קורס. אותם כוחות שעידן ועידנים מנסים בכל כוחם לשלוט על אוֹרָהּ הַמְּקֻדָּשׁ של הישות האנושית, ואף הצליחו במידה מסוימת, מתערערים עכשיו.
חלק מבני האדם שהניסיון הזה אינו עובד עליהם, הם ישויות שנולדו לזמן הזה כדי להחזיק כאן תדר, הולך ומתגבר, שמשנה את הסיפור על הכדור. מי שקורא ומתחבר לזה - זה אתם. בזמנו, בספריה של ברברה מרסיניאק, "מבשרי השחר", "אדמה" ועוד, היא כִּנְּתָה אותנו "מְפוֹצְצֵי-מַעֲרָכוֹת". אותן ישויות שצריכות להיוולד לתוך המערכת כדי לפוצץ אותה מבפנים.
אנחנו לא ממתינים כאן לספינת חלל עם ישויות כחולות שקופות שתושיע אותנו, או לחליפין למשיח זה או אחר, על חמור לבן או בחדר הסגלגל. אנחנו מפוצצי המערכות.
ואנחנו משנים את המציאות אך ורק על ידי התדר שלנו. והתדר שלנו משתנה על ידי תהליך הסרת הדפוסים שֶׁקֻּדְּדוּ בתוכנו מזה עידן ועידנים, וְשִׁנְּמֶכוּ את האדם ליצור תלותי, קטן, שאינו מכיל את מלוא הַחִבּוּר-לַמָּקוֹר שלו.
וכל זה אכן מתרחש. זה קורה לי, וזה קורה מול העיניים שלי לאנשים רבים ומופלאים, שבחרו בְּחִירָה רַב-מְמַדִּית, לעבור את השדרוג המטורף הזה, לְהִפָּרֵד מֵהַתִּכְנוּת הַמְּשַׁעְבֵּד, וליצור את הַמַּהְפֵּכָה-הַשְׁקֵטָהּ-הַמְּאֹד-רוֹעֶמֶת הַזּוֹ. במילים אחרות – לפוצץ את המערכת.
נראה לכם, שתהליכים שכאלה, של הַשָּׁלַת זֶהוּיוֹת, התמוטטות מערכת האמונות, שחרור עמוק של דפוסים בני דורי-דורות, נראה לכם שזה קורה בעדינות, ושהכל זורם כמו דהירה חלומית של חד-קרן בסרט מצויר?!
לא.
זה תהליך מרתק, מעורר השתאות ברמה שלא הכרתי, עוצר נשימה, תרתיי-משמע, אבל לחלוטין לא פשוט ולא קל.
זהו מוות.
לא מוות קטן, ואפילו לא מוות גדול שבחיי שלי חוויתי מספר פעמים. זהו מוות עמוק ואחר. כל מה שהכרנו בתוכנו מת לאיטו, ולעיתים לא כל-כך לאיטו, ואנו נולדים מחדש בתוך הגוף הזה.
זהו תהליך פיזי, כולו מתרחש בגוף. אנחנו לא עוזבים אותו והולכים לְמֵמַד אחר. אֲנַחְנוּ הַמֵּמַד הָאַחֵר, כאן, בתוך הגוף הפיזי הזה, שֶׁמִּשְּׁתָּדְרֵג כדי להכיל את השינוי.
אי אפשר באמת להבין זאת באמצעות המיינד, אל תנסו. נדרשת התמסרות טוטאלית ממקום כל כך עמוק בתוכנו, שאי אפשר לפספס אותו.
משהו כל כך גדול משתנה, אתה גָּדֵל וּמִתְרַחֵב. אלה כאבי גדילה. גדילה ברמה שלא חלמנו עליה אפילו.
וכדי לגדול אל החדש מוכרחים, מוכרחים לתת לַיָּשָׁן ללכת. והישן הזה הוא כל מה שחשבנו על עצמנו, הזדהינו עמו, התרגלנו אליו, נאחזנו בו. זה מטלטל. מזעזע את אַמּוֹת הַסִּפִּים, את מערכות היחסים, מַנְּשִׁיר מחיינו את כל מה שלא מדויק כאן ועכשיו.
אז, ברור שאתה בבאסה וחָלוּשֶׁס. יהיה מוזר אם תרגיש נפלא כל הזמן. השינוי של העולם אינו נמדד בהרגשה זו או אחרת.
ואתה העולם.
גם אני לא תמיד מרגישה רק "טוב". אני חשה עצב, ריקנות מסוימת לעיתים.
וְאֵבֶל.
וּבּוֹזְמָנִית גַּם הִתְפַּעֲמוּת, הִתְחַדְּשׁוּת, קְלִילוּת, דִּיּוּק, הִתְרַחֲבוּת, אַהֲבָה, הִזְדַּהֲבוּת.
זה גם וגם יקירי.
וזה בדרך אליך.
מוכן?
מוקדש לך בחיבוק ענק.
26.2.2021